חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק בג"ץ 7914/05

: | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון בירושלים
7914-05
4.9.2005
בפני :
1. דורית ביניש
2. אליעזר ריבלין
3. אסתר חיות
- נגד -
:
ידידה חיימוביץ
 :
1. בית הדין הרבני הגדול
2. שמואל חיימוביץ
פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

           בעתירה זו מבקשת העותרת כי ייצא צו על תנאי כנגד המשיבים לנמק מדוע לא יתבטל לאלתר פסק-דינו של בית-הדין הרבני הגדול הקובע כי יש לחייב את העותרת בגירושין וכי המשיב 2 יוכל להשליש את הגט "ולהפטר בזה מכל חיובי הממון כלפי האישה".

1.        העותרת והמשיב 2 (להלן: המשיב) נישאו בשנת 1966 ולהם שני ילדים בגירים. בני-הזוג חיים בנפרד כבר 17 שנים, למעט תקופה קצרה של מספר חודשים בשנת 1999, במהלכה התגורר המשיב עם העותרת. בשנת 2002 הגיש המשיב תביעת גירושין לבית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב וכרך בה את מזונות האישה. לאחר מספר דיונים החליט בית-הדין האזורי לדחות את תביעת המשיב לגירושין, נוכח קביעתו כי הבעל שיקר כאשר טען כי העותרת נקטה נגדו באלימות. עם זאת, בסיום פסק-הדין קרא בית-הדין לעותרת "לא לקבע את המצב הבלתי נסבל אלא הצדדים ינהלו מו"מ הוגן כדי לסיים את הפרשה הכאובה ויפה שעה אחת קודם".

           ערעורו של המשיב בפני בית-הדין הרבני הגדול התקבל (הדיינים עמאר, דיכובסקי ובר-שלום). בפסק-דינו קבע בית-הדין הרבני הגדול כדלקמן:

"אנו מתקשים להבין את עמדת בית הדין האזורי בפסק-דינו האחרון...הצדדים חיים בנפרד כ- 17 שנה למעט מספר חודשים שהבעל חזר לבית. אין כל תוחלת ואין כל תקווה לחיים משותפים. הבעל אינו חפץ באשתו והעדיף לחיות חיי צער במשך השנים הללו, בכדי שלא יתגורר עמה. אין ספק שלא ניתן לחייבו בשלום, ולהיפך, יש מקום לחייב את האישה בגט. גם האישה אינה מתכוונת לשלום בית ברצינות. כל מגמתה היא כספו של הבעל שלדעתה שייך לה. נושא זה לא נבדק מבחינה משפטית, וכל עוד לא נקבע שהבעל נטל ממנה כספים, אין מקום לעיכוב הגט. כפי שנראה, האשה מעדיפה את המשך המצב הקיים, עקב פסק דין למזונות בסך 2000 ש"ח לחודש.

בעבר הסכים הבעל לתת פיצוי לאשה בסך 100,000 ש"ח. סכום זה הופקד בבית הדין בתל אביב, והאשה סירבה לקבל את הגט. גם כיום מוכן הבעל לתת סכום זה.

הגענו למסקנה, שבנסיבות האמורות, יש מקום לחייב את האשה בגט, ולהפסיק את התשלום המזונות שנפסקו על ידי בית הדין הרבני.

הבעל יוכל להשליש גט ולהפטר בזה מכל חיובי הממון כלפי האשה. יחד עם השלשת הגט, ישליש הבעל בבית הדין סך 100,000 ש"ח שיימסרו לאשה כפיצוי, במידה ותקבל את גיטה. אולם, 100,000 ש"ח יימסרו לה, אך ורק אם תיטול את הגט תוך 30 יום מהפקדתו. במידה ותוך 30 יום לא תטול את הגט, אזי יקבל הבעל את כספו בחזרה, והגט ימשיך להיות מופקד בבית הדין".

           כנגד פסק-דין זה של בית-הדין הרבני הגדול מופנית העתירה שבפנינו. העותרת מעלה בעתירתה שלוש טענות עיקריות כנגד פסק-הדין האמור: ראשית, כי אין עילה לחיובה בגט; שנית, כי לא היה בסמכותו של בית-הדין הרבני הגדול להיזקק לענייני הרכוש של בני-הזוג באשר נושא זה לא נכרך בתביעת הגירושין שהוגשה על-ידי המשיב; ושלישית, כי על-פי הדין החל על העניין אין מקום לשלילת זכויותיה הרכושיות.

2.        דין העתירה להידחות על הסף. אשר לטענת העותרת כי אין עילה לחייבה בגט, הרי הלכה פסוקה היא כי בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי-הדין הדתיים, והתערבותו מוגבלת למקרים בהם מתגלה בהחלטה פגם ממשי, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המחייבות את בית-הדין הדתי או מקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו למשל: בג"צ 892/04 טטרואשוילי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח' (לא פורסם) והאסמכתאות המובאות שם). טענתה של העותרת כנגד חיובה בגט אינה מגלה כל פגם מסוג זה, ולפיכך אין היא מקימה עילה להתערבותנו.

           אשר לטענת העותרת לפיה בית-הדין הרבני הגדול שלל ממנה את זכויותיה הרכושיות שלא כדין, הרי אין בטענה זו ממש. בית-הדין הרבני הגדול קבע אמנם בפסק-דינו כי עם השלשת הגט ייפטר המשיב "מכל חיובי הממון כלפי האשה", אולם עיון בפסק-הדין מלמד כי דברים אלה התייחסו לפיצויי הגירושין בסך 100,000 ש"ח שעל הבעל להשליש בבית-הדין, וכן לתשלום המזונות שנפסקו על-ידי בית-הדין הרבני. אין בפסק-דינו של בית-הדין הרבני הגדול כדי לקבוע דבר בנוגע לחלוקת הרכוש בין בני-הזוג. בפרוטוקול הדיון מיום 7.6.05 ציין בית-הדין הגדול בפני הצדדים כי "איננו דנים בזה [בעניין הרכושי] עכשיו", ובפסק-דינו שב וציין בית-הדין כי "נושא זה [העניין הרכושי] לא נבדק מבחינה משפטית". הנה כי כן, אין בפסק-דינו של בית-הדין הרבני הגדול כדי להכריע בענייניהם הרכושיים של בני-הזוג, ואין מניעה כי העותרת תביא טענותיה בסוגיה זו בפני הערכאה המוסמכת בדבר.

           אשר על כן, העתירה נדחית.

           ניתן היום, כ' באב התשס"ה (25.8.2005).

ש ו פ ט ת                                      ש ו פ ט                                    ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>